טיפול פיזיותרפי בבעיות מפרק הלסת ושרירי הלעיסה

מהו מפרק הלסת?

מפרק הלסת (temporomandibular joint-TMJ )  הוא מפרק בין עצם הלסת התחתונה לעצם הגולגולת, וניתן למשש אותו באזור הקדמי של כל אוזן. קיימים שני מפרקי לסת (ימין ושמאל) אך בשונה ממפרקים רבים אחרים, שני המפרקים עובדים תמיד ביחד. תנועה במפרק זה מאפשרת פעולות כגון אכילה, פיהוק ואפילו דיבור. תנועתיות תקינה של המשטחים המפרקיים ,פעולה נכונה של השרירים סביב כל מפרק, ותנועה הרמונית של שני מפרקי הלסת ביחד, הכרחיות לתפקוד תקין של מערכת הלעיסה.

הפרעות תפקודיות/כאבים בפרק הלסת ושרירי הלעיסה (temporomandibular disorders- TMD)

כאב או הפרעה תפקודית של פרק הלסת הינה תלונה שכיחה למדי. מחקרים מראים שכ- 10% מהאוכלוסיה יסבלו ממנה מתישהו במהלך חייהם.

בבעיות של פרק הלסת עלולים להופיע אחד או יותר מהסמפטומים הבאים:

1. כאב/קושי בפתיחה או סגירה של הפה
2. כאב/קושי באכילה (הן בזמן נגיסת האוכל והן בזמן לעיסתו)
3. כאב/קושי בפיהוק
4. קליקים וחריקות בזמן פתיחת הפה
5. סטיה הצידה של הלסת בזמן פתיחה של הפה
6. נעילה וחוסר יכולת לפתוח את הפה
7. פריקה וחוסר יכולת לסגור את הפה
8. כאב קבוע במנוחה ללא קשר לתפקוד או תנועה כלשהיא

מהו מקור הכאב?

מקור הכאב יכול להיות אחד או יותר מהמבנים הבאים:

1. המפרק עצמו: מפרק הלסת הכולל את שני המשטחים המפרקיים המצופים בסחוס, נוזל סיכה תוך מפרקי, קופסית (קפסולה) העוטפת את המפרק, ו"דיסק" תוך מפרקי.
2. כאב ממקור שרירי (myofascial pain syndrome) של אחד או יותר משרירי הלעיסה.
3. הקרנת כאב מאזורים סמוכים (לרוב מדובר על כאב מוקרן ממפרקי או שרירי הצוואר)

מהן הסיבות להתפתחות כאב באזור פרק הלסת?

למעט מקרה של טראומה קשה לקבוע באופן חד משמעי מהו הגורם העיקרי להתפתחות בעיה של פרק הלסת. יחד עם זאת קיימים גורמי סיכון שמעלים את הסבירות להופעת ההפרעה:

1. עומס יתר כגון לעיסה של אוכל קשה, תנועות חוזרניות כמו לעיסת מסטיק או פיצוח גרעינים, השארות זמן ממושך בתנוחת פתיחה קיצונית (כמו בטיפול שיניים ארוך)
2. נטיה להידוק שיניים (bruksizm). תופעה הגורמת להגברת לחץ תוך מפרקי ועומס משמעותי על שרירי הלעיסה.
3. גורמים התנהגותיים כמו כסיסת צפורניים.
4. יציבה לקויה. בגלל קשר אנטומי בין הצוואר ללסת התחתונה, מנח הצוואר משפיע באופן ישיר על תנועתיות פרקי הלסת, והסמטריה בין שני הצדדים.
5. גורמים פסיכו-סוציאלים: קיים קשר ישיר בין מתח נפשי, חרדה ודכאון לבין כאב באזור פרק הלסת.

הטיפול הפיזיותרפי

טיפול פיזיותרפי רלוונטי מאוד הן במקרים של טיפול שמרני (כשאין צורך בהתערבות פולשנית), והן כשיקום לאחר ניתוחים או פרוצדורות פולשניות אחרות.

בשלב הראשון, הפיזיותרפיסט יבצע הערכה סוביקטיבית (ראיון) של המטופל. התשאול הראשוני הוא חשוב מאוד ומטרתו:

1. להבין את אופי הבעיה ולקבוע האם חוץ מטיפול פיזיותרפי המטופל צריך לקבל יעוץ נוסף (כגון כירורג פה ולסת).
2. להבין לעומק את תלונותיו של המטופל, ולקבל מידע על התנהגות הסמפטומים, והקשר בין סמפטומים שונים.
3. להבין את מידת ההגבלה התפקודית של המטופל ולקבוע אמות מידה (בשפה מקצועית: "אסטריקסים") למדידת ההתקדמות במהלך הטיפולים.

לאחר מכן תבוצע בדיקה פיזיקלית מקיפה אשר תכלול את המרכיבים הבאים:

1. הסתכלות על מנח הלסת התחתונה (איפה נמצאות השיניים התחתונות ביחס לעליונות), התייחסות ליציבה הכללית, בדגש על מנח הצוואר, והסימטריה בין מפרקי הלסת בכל צד.
2. בדיקת טווח תנועה של עמוד השדרה הצווארי ואורך שרירים שיש להם השפעה על פרק הלסת.
3. בדיקת טווחי תנועה של מפרקי הלסת לכל הכיוונים.
4. מישוש מפרק הלסת, שרירי הלעיסה ואזורים מחוץ ללסת שעלולים להקרין כאב לאזור.
5. בדיקה אינטראורלית (בתוך חלל הפה) הכוללת מישוש של נקודות כאב באזור.
6. בדיקה ידנית של תנועת ההחלקה התוך מפרקית, מה שמכונה בשפה המקצועית "תנועה אקססורית"

בהסתמך על הראיון והבדיקה הפיזיקלית, הפיזיותרפיסט יבנה למטופל תוכנית טיפול מותאמת אישית. הטיפול יכול לכלול את שיטות הטיפול הבאות:

1. עיסוי. מטרת העיסוי היא לשחרר נקודות "תפוסות" בתוך השריר (myofascial trigger points). הטיפול עוזר במקרים של כאב ממקור שרירי, ובמקרה בו כיווץ לא רצוני של השריר (muscle spasm) מגביל את טווח התנועה.
2. דיקור יבש (dry needling). זוהי טכניקה נוספת לשחרור נקודות "תפוסות" בתוך השריר. הטיפול מתבצע על ידי מחט דקה אשר מוחדרת לנקודה הרלוונטית.
3. טיפול ידני לשיפור התנועה התוך מפרקית (תנועה אקססורית). הטיפול מיועד להפחתת כאב ממקור מפרקי ושיפור התנועה של מפרק הלסת במקרים של הגבלת טווח או קליקים במהלך התנועה.
4. תרגול טווח תנועה, תבנית תנועה נכונה, ומתיחות לשרירים רלוונטים. טיפול זה מיועד לשיפור תנועת פרק הלסת במקרים של הגבלה בטווחי התנועה או תנועה לא מסונכרנת בין שני פרקי הלסת.
5. חיזוק שרירים במקרים בהם השרירים נחלשו כתוצאה מחוסר שימוש ממושך (במיוחד אחרי ניתוח).
6. הדרכה ליציבה נכונה חשובה על מנת להבטיח תפקוד נכון של פרקי הלסת.
7. שימוש במכשור כגון אלקטרותרפיה (זרמים חשמליים, אולטרסאונד טיפולי) חימום או קירור האזור יכולים לעזור בהפחתת כאב.
8. התייחסות והעלאת המודעות לגורמים תורמים מכאניים, התנהגותיים או נפשיים.
9. שיתוף פעולה רב תחומי עם דיסצפלינות נוספות במקרים בהם יש צורך בהפחתת מתח נפשי, או הורדת כאב באמצעות כלים נוספים כגון דיקור סיני (אקופונקטורה).