אחד התסכולים הגדולים על סדר היום שלנו הפיזיותרפיסטים הוא ההתמודדות עם המטופל הסובל מכאב כרוני. במשך שנים חונכנו לחפש את הפתולוגיה שגורמת לכאב הכרוני, את הרקמה המקולקלת .אך מחקרים נכשלו במציאת הגורם לכאב, מה שחשבנו פעם שזה הדיסק או שחיקת הסחוס היום אנחנו יודעים כי זה לא נכון .
מתוך הצורך הזה להבין מה עומד מאחורי הכאב הכרוני התקבצה קבוצה של חוקרים, פיזיותרפיסטים כולם, אשר נכנסו לעובי הקורה ונתנו לנו את הכלים לעבוד אחרת עם הכאב הכרוני.
לואיס גיפורד, דויד בטלר, לורמיר מוסלי, אדריאן לאו, ומקס זוסמן היו חלוצים בדרך הסתכלותם על הכאב. הם מציגים את הכאב הכרוני כבעיה המערבת את מערכת העצבים כולה בתהליך של שינוי, נאורו-פלסטיות. ראיה זו של הכאב דורשת שינוי בדרך בה אנחנו מתשאלים את המטופל, בודקים אותו וכמובן מטפלים בו.
ביחד עם זאת המטופל הכרוני מציב לנו אתגרים נוספים שהם אינם "רקמתיים", הם מיואשים מטיפולים, חסרי מוטיבציה לתרגל וכמעט ואינם משתפים פעולה עם המטפל. ה"דגלים הצהובים" שאנו מזהים אצלם עלולים להוות את הגורם לכאב או התוצאה שלו ואנו עומדים בפני הדילמה של מה בא קודם, למשל הכאב או הדכדוך, הכאב או הפחד מתנועה.
מטפל בכאב כרוני צריך לדעת לשלוט בידע התאורטי מאחורי הגורמים לכאב הכרוני וביחד עם זאת להיות בעל הכישורים לזהות את יכולותיו ומטרותיו של המטופל ולהחדיר במטופל את המוטיבציה לבצע פעולה, כמו לעסוק בפעילות גופנית.
המפגשים ייכללו גם תאורי מקרה אמיתיים, מתוך הקליניקה, שדרכם נבין מבחינה מעשית, כיצד ניתן ליישם את מה שנלמד מבחינה תאורטית.
