נקע בקרסול הוא אחד מסוגי הפציעות הנפוצות ביותר של הגפה התחתונה בקרב אנשים פעילים ומהווה מקום שני בשכיחות פציעות הספורט.
על פי איגוד האתלטיקה הבינלאומי של הקולג'ים נקעים הם הפציעה הנפוצה ביותר בקרב גברים ונשים המשתתפים בכדורגל, כדורסל, טניס וכדורעף.
ברחבי העולם מעל 700,000 איש נוקעים את רגלם מידי יום.
נשים חשופות לפגיעה כזאת בעת הליכה כל נעלי כקב גבוה.
אז נשאלת השאלה מה הקשר בין נקע לשיווי משקל ? נקע מהווה אחד הגורמים הבולטים לפגיעה ביכולת שיווי משקל בקרב צעירים וספורטאים.
שיווי משקל הינו דרישה הכרחית לכל הפעילויות המוטוריות והוא יכול להיות מוגדר כסטאטי או דינאמי.
שיווי משקל סטאטי הוא היכולת להישאר בתוך בסיס התמיכה עם תנועה מינימלית בעוד שיווי משקל דינאמי הוא היכולת להישאר בתוך בסיס התמיכה תוך כדי ביצוע תנועה מסוימת.
רוב הנפילות וחלק מהותי מהפציעות בגפה התחתונה מתרחשות כתוצאה מאיבוד שיווי משקל בעקבות הפרעה בלתי צפויה כמו מעידה, החלקה, שינוי כיוון פתאומי וכו', למעשה קושי לבצע צעד מהיר כתגובה ליציאה לא צפויה משיווי משקל הוא זה שיקבע אם תהיה נפילה או לא.
אז מהו נקע בקרסול?? ומהם התסמינים?
זו תנועה פתולוגית של מפרק הקרסול שגורמת למתיחה או לקרע של הרצועות המייצבות את הקרסול.
התסמינים לנקע: כאב, נפיחות, קושי בדריכה ובהליכה, אודם.
למרות הנטל של תופעה זו על הסקטור הבריאותי והכלכלי, נוטים להתייחס אל נקעים כבעיה טריוויאלית שנפתרת בקלות ובמהירות עם טיפול מינימאלי. אך האמת היא שאנשים שחוו נקע ראשון הם בעלי סיכוי של 73% לחוות נקע חוזר של הקרסול ו- 59% מהם יסבלו מסימפטומים חוזרים של כאב, איבוד שליטה רגעי וחוסר יציבות פונקציונאלית שהם הגורמים העיקריים שמובילים לחוסר יציבות כרונית בקרסול ונקעים חוזרים.
חוסר יציבות מכנית הינו מצב שיכול להיווצר כתוצאה משינויים במכניזם האנטומי אחרי נקע
ראשוני בקרסול הכולל גמישות יתר של הרצועות, ארתרוקינמטיקה לא תקינה במפרק ושינויים
ניווניים סינוביאלים. לעומת זאת חוסר יציבות פונקציונאלית הוא מצב המתאר מפרק חלש, כאוב
מכיוון ששני הסוגים הללו של חוסר היציבות יכולים להופיע יחד או בנפרד יש לבדוק את שניהם בבואנו לחקור מקרים של חוסר יציבות כרונית בקרסול.
כאשר מדובר בחוסר יציבות מכנית ופונקציונאלית , גדל הסיכוי לנקע חוזר .בקרב אנשים צעירים ופעילים הסובלים מחוסר יציבות פונקציונלית רק בקרסול אחד נמצא שאין הבדל ביציבות המכנית בין שני הקרסוליים שלהם. כמו כן לא נמצא קשר משמעותי בין דרגת החומרה של חוסר היציבות הפונקציונלית בקרסול לבין היציבות המכנית שלו. יתכן שהסימפטומים של חוסר יציבות פונקציונלית לא קשורים למידת הגמישות בקרסול אלא לגורמים אחרים כמו שליטה סנסומוטורית.
כאשר הגוף נחשף לתזוזה פתאומית שמוציאה אותו מאיזון ,תגובתו לכך היא דמוית רפלקס
ומושפעת ממערכות שונות המנסות להחזיר את הגוף לשיווי משקל . כאשר הפרעה שכזאת
מתרחשת מרכז הכובד של הגוף זז באופן פאסיבי לכיוון מסוים. הגוף צריך להגיב מידית ( 70-120
אלפיות השנייה) כדי לבלום את תנועת מרכז הכובד הזאת ולייצב אותו בחזרה מעל בסיס התמיכה. הגוף עושה זאת על ידי תזוזה לכיוון ההפוך לזה שאליו מתקיימת תזוזת בסיס התמיכה.
לאנשים שחוזרים ונוקעים את הקרסול, לוקח יותר זמן לחזור לשיווי משקל אחרי תזוזה פתאומית.
ממצא זה מרמז על שינוי אצלם במערכת הסנסומוטורית.
זיהוי ומניעת נקעים חוזרים:
אנשים עם חוסר יציבות כרונית נוטים לעמוד כאשר מרכז הלחץ של כף הרגל הוא קדמי וחיצוני יותר בהשוואה לאנשים עם קרסול בריא.
נקעים ראשוניים וחוזרים מהווים בעיה גדולה לספורטאים. אחרי עשרות שנות מחקר עדיין אין הסכמה גורפת על ההתערבות היעילה ביותר להפחתת הסיכון לנקע. למרות שמייצבים פסיביים כמו רצועות מספקים אי יציבות העיקרית למפרק הקרסול, האדם לא יכול לשלוט על החוזק שלהם ופוטנציאל החיזוק שלהם מוגבל. מצד שני לאימון עצבי –שרירי יש פוטנציאל לשיפור מהירות ועוצמת התגובה העצבית שרירית , אולם קשה לצפות מתגובה שכזאת להיות מהירה מספיק כדי למנוע נקע שנוצר על ידי הפרעה עוצמתית ומהירה כמו נחיתה ברגל אחת על משטח לא ישר . אימוני שיווי משקל, אימוני עצב-שריר, ואימוני פרופריוספטיקה ( תחושת התנועה) בקרסול הם רק חלק מהמונחים שמשתמשים בהם להגדרת פעילויות כמו -עמידה על רגל אחת על משטח לא יציב. חשוב לדעת שהשיפור העצבי שרירי והפרופריוספטי של הקרסול באימונים סטנדרטים עשוי לשפר את יציבות הקרסול רק במידה מוגבלת כאשר מדובר בהפרעה מהירה ופתאומית.
אז איך ניתן לחזק את השרירים כדי למנוע את התופעה?
אימוני שיווי משקל יכולים לחזק את השרירים והרצועות סביב הקרסול ולתרום לאנשים בריאים ויתר על כן לאנשים הסובלים מחוסר יציבות בקרסול . כאשר מדובר על ספורטאים שנפצעו ומעוניינים לחזור לפעילות חשיבות האימון אף מתעצמת בהקשר למניעת פציעה חוזרת. סקירות ספרות בנושא השפעת התערבויות שונות למניעת נקעים חוזרים מדווחות על הפחתת מקרים של נקעים חוזרים בזכות תמיכה חיצונית של מחוך או טייפינג ובזכות אימון פרופריוספטי על משטח לא יציב.
השימוש בתמיכה חיצונית של מחוך לרוב מפריע בביצועים ספורטיביים ואפילו ביומיום .השימוש בטייפינג הוא מסורבל ולרוב דורש איש מקצוע שיודע להניח אותו ולעיתים אף גורם לגירויים בעור. כדי להימנע מחסרונות אלה הוצע לבחור באימון הפרופריוספטי כדרך היעילה ביותר להימנע מנקעים חוזרים. אימון פרופריוספטי יכול לשפר את התגובה העצבית שרירית לתזוזה פתאומית אך הוא אינו מונע בהכרח נקע חוזר מכיוון שהתזוזה הניתנת באימון היא בדרך כלל איטית יותר ממצב אמת של תזוזה פתאומית שגורמת לנקע. אימוני פרופריוספטיקה בתהליך השיקום אחרי נקע כוללים לרוב תרגול על משטחים לא יציבים כמו משטח ישר המונח על גליל, באימונים כאלה בדרך הכלל התזוזה צפויה מראש וגם אם כוללים בתרגול תזוזה פתאומית הנגרמת ע"י גורם חיצוני, אימון כזה בדרך כלל לא יוצר בקרסול תנועה במהירות זוויתית המתקרבת לזו החושפת את הקרסול לסכנת פציעה.
לפיכך יש צורך להוסיף לאימונים גירוי חיצוני פתאומי שייצור תזוזה מהירה יותר בקרסול ובכך
ידמה טוב יותר מצבים המסכנים את הקרסול בפציעה או את האדם בנפילה.
אימוני שיווי משקל משמשים בין היתר כטיפול למניעת נפילות ופציעות הנובעות מהחלקה או
מעידה והם נחלקים ל 2- סוגים עיקריים:
אימון איזון סביב ציר סטאטי של המפרק conventional balance training ( CBT) .1
אימון איזון הגוף כנגד הפרעה חיצונית reactive balance training( RBT) .2
מחקרים מראים ששליטה עצבית שרירית יכולה להשתפר תוך 4 שבועות של אימון המדמה
סיטואציות של החלקה או מעידה .ניתן להסיק מכך שחשיפה חוזרת להחלקה מדומה מלמדת את
מערכת העצבים המרכזית לבחור הפעלה אפקטיבית יותר של השרירים וליצור ייצוב מקומי
להתאוששות מהירה יותר ממצב שעלול לגרום להחלקה , מעידה או נפילה. כלומר, אחרי אימוני
האדם לומד ליצור אסטרטגיות שיווי משקל ספציפיות לסיטואציה ובכך מקטין סיכוי RBT
לנפילות. היכולת הפרופיוספטית נקשרת לרמת הספורטאי יותר מאשר למספר השנים שהוא עוסק בספורט מסוים. נמצא שתוצאת היכולת הפרופיוספטית של הקרסול ומספר שנות האימון הם המנבאים הטובים ביותר במשוואה המסווגת 80 אחוז מהספורטאים לרמה הגבוהה ביותר. נתון זה מעיד על החשיבות של היכולת הפרופיוספטיבית של הקרסול במידת הצלחת הספורטאי.
זיהוי הנטייה לנקעים חוזרים חשובה לצורך הפנייה לתכנית התערבות למניעת נקעים חוזרים.
היסטוריה של נקע קודם מהווה גורם מנבא מספר אחד לנקע חוזר. במאמץ להפחית סימפטומים
של חוסר יציבות ופציעות חוזרות אחרי נקע, השיקום מתמקד בדרך כלל בזיהוי ותיקון הגורמים
לחוסר היציבות בקרסול.
כתבה : גלית טננבאום
משקמת תנועה ויציבה במרפאת מעגלים ומרצה במגמת יציבה במכללת וינגייט
המקורות שמורים במערכת
