הרגלי אכילה אצל ילדים – דבר מולד ? או ניתן לשינוי?

מתמודדים עם הרגלי אכילה לא טובים אצל הילדים? הילד אוכל מול הטלוויזיה?

כמה מילים על מנגנוני רעב ושובע אצל ילדים…

"אוכל של אמא", מושג רחב הנושא בתוכו זיכרונות ילדות רבים החל מתבשילים מעלי ניחוחות ועד להמבורגר קפוא במיקרוגל… כל אחד והאמא שלו, והיחסים שלה עם המטבח.
מעבר לטעם עצמו, אנחנו גם זוכרים היטב את החוויה, עם מי ישבנו לשולחן, מתי הכריחו אותנו לסיים מהצלחת או התנו לנו שעות משחק ופעילות באכילה.
מערכת היחסים שלנו עם אוכל מתחילה ממש שם, אי שם בילדות, שם פיתחנו בעצם את הרגלי האכילה שלנו, שם האוכל קיבל משמעויות רבות ונוספות. מעבר לרעב ושובע התווספו להם משיכה, דחייה, אמון, נחמה ועוד.

מנגנוני רעב ושובע הם חלק מהאינסטינקטים המולדים שלנו, מה שנקרא סיגנלים פנימיים, איתם אנחנו מגיעים לעולם.

אלה מתכסים עם הזמן בשכבות של מחשבות, אמונות ותפיסות חברתיות, סביב חוויות האוכל והאכילה, בשלבים המוקדמים בחיינו מתחילים להיווצר דפוסי חשיבה.

במחקר בתחום התפתחות הילד שתועד לפני כ-90 שנה כבר, נמצא שהאדם יכול לבטוח בסיגנלים הפנימיים שלו לאכילה בלי התערבות חיצונית.
החוקרת קלרה דיוויס מצאה שתינוקות מפגינים יכולת מולדת לבקר את צריכת מזונם ברמה הקלורית והתזונתית.
היא הראתה שהתערבות חיצונית באכילת הילדים משבשת את היכולת המולדת הזאת. ואכן תינוק שזה עתה נולד מתנהג תוך הקשבה מלאה לקודים הטבעיים שלו: הוא בוכה כאשר הוא רעב וישן כשהוא שבע.

קודים אלו נוטים להשתבש במהלך חיינו כאשר הקשב והביטחון מפנים את מקומם בהדרגה למוסכמות חברתיות, הרגלים, הורים, אילוצים- כל אלה משבשים ומשביתים את מנגנון הרעב והשובע הטבעי איתו נולדנו.
כל אדם, נולד עם קודים טבעיים לרעב ושובע היכולים לבקר את אכילתו כל עוד ישמרו ויעודדו אותם על-ידי הסביבה הקרובה.

לסביבה הקרובה של הילדים יש אם כך, את היכולת לתמוך בשימור המנגנון הזה אצלם, להקנות הרגלי תזונה טבעיים, ודיאלוג בריא סביב אוכל ותרבות אכילה.

מזונות שיעזרו לילד לשמר את מנגנון הרעב והשובע הטבעי יהיו כאלה בעלי ערך תזונתי גבוה, מזונות שקרובים לצורתם הטבעית, כאלה שעברו כמה שפחות עיבוד תעשייתי והוספת טעמים מלאכותיים.
מזונות טריים או מבושלים ביתית ולא משומרים, כבושים, ממולחים או ממותקים.

מי שעשה פעם תהליך של ניקוי ואיפוס התזונה מכיר את שינוי תחושת הטעם- פתאום אין צורך להוסיף מלח, או סוכר, טעמי האוכל בולטים ונוכחים יותר- ככה ילדים חווים טעמי.
לכן, במזון שלהם, נרצה כמה שפחות להוסיף טעמים ולאפשר להם ליהנות מטעם המזון עצמו ללא תוספת תבלינים.